אני וסימון ומואיז הקטן
“אני וסימון ומואיז הקטן” הוא אחד משיריו הידועים והאהובים של יוסי בנאי. השיר מתאר את זכרונות ילדותו של בנאי בשכונת מחנה יהודה בירושלים.
משפחת בנאי היא אחת מהמשפחות הידועות ביותר בתחום האמנות בישראל, בתחומי השירה, היצירה, התיאטרון, הטלוויזיה והבידור. בין בני המשפחה המוכרים נמנים יוסי השחקן, הזמר והיוצר, גברי מהגשש החיוור, יובל הסולן של להקת משינה, אהוד, מאיר ואביתר הזמרים והיוצרים, אורנה השחקנית והקומיקאית, ועוד.
אבי המשפחה, רחמים בנאי, עלה לירושלים משיראז בפרס בשנת 1880. בתחילה התגוררו בני המשפחה ברובע היהודי בעיר העתיקה ולאחר מכן בשכונת הפחים, ועבדו כבנאים, מקצועם המסורתי שממנו גם נגזר שמם. בהמשך החלו אליהו יעקב, נכדו של רחמים, ובנו מאיר אליהו, לעסוק גם במסחר.
שוק מחנה יהודה, שהפך לאתר תיירות שוקק ולאחד מסמליה המוכרים ביותר של ירושלים, החל לפעול בסוף המאה ה-19 בדרך יפו סמוך לשכונת מחנה יהודה. בתחילה הוא התנהל בצורה חופשית, ללא ארגון כלשהו, ושימש סוחרים מקומיים, יהודים וערבים, שהקימו בו דוכנים וצריפים זמניים. ביניהם היה גם מאיר אליהו בנאי, שמכר בשוק תוצרת חקלאית. עם תחילת המנדט הבריטי קבעו הרשויות שיש לסלק את המבנים הארעיים ולמכור סחורה בחנויות של קבע בלבד. כמה סוחרים יוצאי פרס, ובהם אליהו יעקב בנאי, התאגדו לרכישת הקרקע ובנו עליה את החנויות הראשונות של השוק בשני רחובות צרים שנקראו רחוב האגס ורחוב התפוח. מעל לחנות הירקות של המשפחה, ששכנה ברחוב האגס 1, נבנתה גם דירה שבה התגוררו מאיר אליהו ורעייתו בכורה מלכה יחד עם שמונת ילדיהם, בהם יוסי וגברי. פעילותו של אליהו יעקב כאחד ממייסדיו של השוק הונצחה על ידי עיריית ירושלים בראשית שנות ה- 2000, ולכבודו שונה שמו של רחוב האגס לרחוב אליהו יעקב בנאי.
אהוד בנאי, נכדו של אליהו יעקב, כתב והלחין את השיר “האגס 1”, המתאר את זכרונותיו מבית סבו ואת הווי המשפחה והשוק:
“רחוב האגס אחד, מעל לחנות הירקות,
הבית ריק עכשיו וחשופים הם הקירות,
אבל ספוגים הם זיכרונות של חג,
ריחות של יסמין וניגון ישן שלסעודה מזמין.
רחוב האגס אחד ליד מורטות העופות,
ספרי קודש ישנים מצהיבים בארונות,
ואין עצה ואין תבונה כנגד הזמן,
הולך לו הגדול מגיע הקטן.”
כיום פועלת מסעדה בשם “האגס 1” במקום בו שכנה חנות הירקות של המשפחה.
(האנקדוטה חוברה על ידי: עמיר)
(מספר צפיות: 18)
עִבְרִית 
English