ליבה של ירושלים הרומית

ירושליםישראל

חורבנה המשמעותי של ירושלים בידי הרומאים לא התרחש, בניגוד לדעה הרוווחת, עם דיכויו של המרד הגדול בשנת 70 לספירה. ירושלים ספגה אמנם מכה קשה ובית המקדש חרב, אולם החיים היהודים בעיר ובארץ ישראל המשיכו גם לאחר מכן. כ- 60 שנה מאוחר יותר פרץ מרד בר-כוכבא, המאבק הגדול האחרון של יהודי ארץ ישראל בשלטון הרומי, שהתרחש בימי שלטונו של הקיסר אדריאנוס בין השנים 132-136 לספירה. מרד בר-כוכבא דוכא ביד ברזל, ואחריו חרבה הארץ חורבן מוחלט. מאות מקומות יישוב נהרסו ומאות אלפי תושבים יהודים נהרגו או יצאו לגלות. ירושלים נהרסה הפעם כמעט לגמרי, ועל חורבותיה בנו הרומאים עיר רומית בשם איליה קפיטולינה.

הערים הרומיות, כמו גם מחנות הצבא הרומי, נבנו בתבנית קבועה של שתי וערב. הרחוב הראשי שחצה את העיר מצפון לדרום נקרא קארדו, והרחוב הניצב שחצה אותו ממזרח למערב נקרא דקומנוס. שני הרחובות חילקו את העיר לארבעה רבעים – ומכאן הכינוי “רובע” לאזור מסוים בעיר עד היום. הקארדו היה רחובה המסחרי הראשי של העיר הרומית – נסללה בו דרך רחבה ונבנו לאורכו חנויות ובתי מסחר. הכיכר הגדולה שנוצרה בצומת הדרכים שבין הקארדו לדקומנוס, בה שכן הפורום הרומי, הייתה מקום המפגש וההתכנסות העיקרי של תושבי העיר ושימשה לניהול ענייני הציבור.

גם באיליה קפיטולינה בנו הרומאים קארדו, שהשתרע משער שכם עד לאזור כנסיית הקבר של היום. כמה מאות שנים לאחר מכן, בימי הקיסר יוסטיניאנוס, האריכו הביזנטים את הקארדו עד לאזור שער ציון.

לאחר מלחמת ששת הימים נערכו בעיר העתיקה חפירות ארכיאולוגיות ונחשפו שרידי הקארדו הביזנטי בליבו של הרובע היהודי. חלק מהרחוב הושאר פתוח וניתן למצוא בו שרידי עמודים ומבני חנויות, וחלקו נבנה מחדש והוא משמש כיום למגורים ולמסחר – בדיוק כפי שהיה לפני 1500 שנה. במפת מידבא, מפת הפסיפס הידועה מהמאה ה- 6 או ה- 7 לספירה שהתגלתה בכנסיית גאוגוריוס הקדוש בעיירה מידבא בירדן, ניתן לראות באופן ברור את צירי הקארדו והדקומנוס הראשיים בירושלים של אותה תקופה. ניתן למצוא ציור של מפת מידבא בקארדו כיום, כמו גם ציור קיר גדול שמתאר כיצד יכול היה להיראות בתקופה הביזנטית.

(האנקדוטה חוברה על ידי: עמיר)

(מספר צפיות: 22)

פתח במפה