מצפון תפתח הרעה

ירושליםישראל

לאורך ההיסטוריה פלשו אויבים רבים לארץ ישראל מכיוון צפון, ובשל כך הפך הצפון בתודעתו הקולקטיבית של עם ישראל למקור של סכנה ורעה. הנביא ירמיהו התייחס לכך בנבואתו הידועה: “וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.” (א, יד), כשהוא מנבא את הפלישה הבבלית שהביאה בסופו של דבר לחורבנה של ממלכת יהודה בשנת 586 לפני הספירה.

נבואתו של ירמיהו תקפה גם לגבי העיר ירושלים עצמה. רוב הפלישות והפריצות אל תוך העיר במהלך השנים אירעו מצד צפון, בשל המבנה הטופוגרפי שלה. מצד מזרח ומצד מערב מגנים עליה שני נחלים עמוקים אשר מתחברים בדרומה, והגישה היחידה הנוחה עבור צבא תוקף היא מכיוון צפון. 

שער שכם, השוכן בחומתה הצפונית של ירושלים, הוא החשוב, הגדול והמפואר בשערי חומת העיר. בשל מיקומו האסטרטגי, הוא נבנה בצורה מבוצרת וממוגנת במיוחד. מעל לשער הוקמו שתי עמדות שמירה חזקות, והכניסה לעיר דרך בית השער מתפתלת פעמיים, ולא רק פעם אחת כמו בשער יפו למשל, על מנת לחסום את הסתערותו של צבא האויב.

בעברית נקרא השער “שער שכם” משום שממנו יצאה הדרך שהובילה צפונה אל העיר שכם. מסיבה דומה הוא נקרא “שער דמשק” בשפות אחרות, מכיוון שאותה דרך המשיכה צפונה לכיוון דמשק. בערבית נקרא השער “באב אל עמוד”, או שער העמוד, על שם עמוד שעמד בכיכר השער בתקופה הרומית.

השער הנוכחי נבנה על ידי העות’מאנים בשנת 1538 לספירה לאחר כיבוש ירושלים על ידי הסולטאן סולימאן המפואר, על גבי שרידים קדומים יותר. במאה ה- 1 לפני הספירה בנה הורדוס במקום מגדל שער כחלק מחומת העיר בימי בית שני. לאחר דיכויו האכזרי של מרד בר כוכבא שפרץ בשנת 132 לספירה החריב הקיסר הרומי אדריאנוס את ירושלים עד היסוד, ובנה במקומה עיר רומית בשם איליה קפיטולינה. בין השאר, בנה הקיסר שער ניצחון מפואר במקום בו שוכן כיום שער שכם. שער הניצחון היה בנוי במתכונת רומית קלאסית – פתח מרכזי גדול ומקושט ומשני צידיו פתחים קטנים יותר. אדריאנוס בנה שער ניצחון נוסף בתוך העיר, שאת שרידיו ניתן לראות ברחוב ויה דלורוזה. לצד השער בנו הרומאים שני מגדלי שמירה גבוהים, שאבניהם נלקחו מהריסות ירושלים החרבה ועל חלקם נשתמרה צורת הסיתות ההרודיאנית הטיפוסית. מול השער נבנתה כיכר עירונית רחבה, ובמרכזה הוקם עמוד גדול בגובה 22 מטר שבראשו התנוסס פסלו של הקיסר. העמוד, שזכרו השתמר עד ימינו בשמו הערבי של השער, שימש כנקודת ציון מרכזית וחשובה – נקודת האפס ממנה נמדדו המרחקים לערים אחרות ברחבי הפרובינקיה. גם בתקופה הביזנטית המשיכה הכיכר לשמש כשער הכניסה הראשי לעיר, אולם פסלו של הקיסר בראש העמוד הוחלף בפסל של ישו. מהשער נמתח הקארדו, רחובה הראשי של העיר הרומית, שהגיע עד לאזור כנסיית הקבר של ימינו. במפת מידבא, מפת הפסיפס המפורסמת שהתגלתה בעיירה מידבא בירדן, המתארת את ירושלים הביזנטית, ניתן לראות באופן ברור את רחוב הקארדו ואת כיכר העמוד בקצהו.

מתחת לשער העות’מאני אפשר לראות כיום את הקשת המזרחית של שער הניצחון הרומי. במקום פועל מוזיאון הכיכר הרומית, וניתן למצוא בו את שרידי הכיכר הרומית ובה ריצוף האבנים המקוריות. מגדל השמירה המזרחי השתמר גם הוא לכל גובהו כמעט – כ 12 מטרים, וניתן אף לעלות בגרם המדרגות המקורי המוביל כיום אל טיילת החומות הצפונית. על רצפת הכיכר אפשר לראות לוח משחק שחרטו החיילים הרומים – חריטות דומות ניתן למצוא בהר ציון ובמנזר האחיות מציון בויה דלורוזה.

שער שכם ממשיך לשמש גם כיום כאחת מהכניסות המרכזיות אל העיר העתיקה, ועוברים בו עשרות אלפי אנשים – במיוחד כשהמוני מאמינים מוסלמים מגיעים לתפילות יום השישי בהר הבית. בתחילת שנות ה- 2000 נבנתה מול השער רחבת כניסה חדשה בצורה של אמפיתיאטרון, המשמשת את תושבי מזרח העיר כמקום מסחר ובילוי.

(האנקדוטה חוברה על ידי: עמיר)

(מספר צפיות: 16)

פתח במפה