הפרצה בחומה בשער יפו

ירושליםישראל

שער יפו הוא אחד משמונת השערים של חומת העיר העתיקה בירושלים, שנבנתה על ידי הסולטאן העות’מאני סולימאן המפואר. שבעה מהשערים פתוחים, בעוד שאחד מהם, שער הרחמים, חסום.

שער יפו הושלם בשנת 1538, כפי שמעידה כתובת ההקדשה שנמצאת בראשו, והוא נמצא בצידה המערבי של חומת העיר. השער נקרא על שם הדרך העתיקה המוליכה מירושלים מערבה אל העיר יפו ואל הנמל שלה, ששימש כנמל הראשי של ארץ ישראל עד לתקופת המנדט הבריטי. בערבית הוא נקרא שער חברון, על שמה של הדרך היוצאת ממנו לכיוון דרום אל הערים בית לחם וחברון. בתקופה הצלבנית הוא נקרא גם שער דוד, על שם מצודת מגדל דוד הסמוכה אליו. בשל מיקומו האסטרטגי, שער יפו הוא אחד מהשערים החשובים והמרכזיים של חומת העיר העתיקה. הכניסה אל תוך העיר דרך השער בנויה בצורה זוויתית, כדי להקשות על פריצה מהירה של כוח פולש.

בתקופה העות’מאנית ועד לתקופת המנדט הבריטי, היה אזור השער הומה וסואן. בסביבתו שכנו שוק, תחנת עגלות, בתי מלון, עסקים שונים וחנויות. בתקופה העות’מאנית היה השער נסגר בלילה, ככל שערי העיר, ובסמוך אליו נבנה חאן קטן מחוץ לחומה עבור מי שלא הספיק להיכנס לעיר לפני רדת החשיכה.

בשנת 1898 ערך הקייזר הגרמני, וילהלם השני, ביקור בארץ ישראל. שערי חומת ירושלים צרים והכניסה דרכם מתפתלת, ולכן החליטו השלטונות העות’מאנים לפרוץ פרצה בחומת העיר כדי לאפשר לקיסר ולקיסרית להיכנס לעיר כשהם ישובים בתוך מרכבתם המפוארת. לשם כך, מולא החפיר ששכן בצמוד לשער יפו בעפר והחומה שהייתה בנויה בתוכו נהרסה. מאז שנבנתה חומת ירושלים העות’מאנית במחציתה הראשונה של המאה ה- 16 זהו הפתח היחיד שנפער בה, והמעבר שנפרץ לכבודו של הקייזר הגרמני משמש גם כיום לכניסת כלי רכב אל תוך העיר העתיקה.

מעניין לציין כי בשנת 1917, כאשר כבש הגנרל הבריטי אלנבי את ירושלים מידי התורכים, הוא בחר מתוך צניעות לרדת מסוסו ולהיכנס אל תוך העיר העתיקה כשהוא צועד רגל ביחד עם קציניו כמעשה של עולה רגל, ולא להיכנס דרך הפרצה כשהוא רכוב על סוסו ככובש במצעד צבאי.

בצמוד לשער, בתוך העיר העתיקה, שוכן צמד קברים עות’מאנים המקושטים בתרבוש (כיסוי ראש עות’מאני מסורתי) עשוי מאבן. לפי האגדה הרווחת אלה הם קברי המהנדסים שבנו את החומה. הסולטאן סולימאן החליט לערוף את ראשם לאחר שסיימו לבנות את החומה, כדי שלא יגלו את סודותיה לאויביו.

בשנת 1907 בנו התורכים מעל לשער מגדל שעון, תאומו של המגדל המפורסם השוכן עד היום בכיכר השעון ביפו, לכבוד יובל 25 שנים לכהונתו של הסולטאן העות’מאני עבדול חמיד השני. אולם בשנת 1922 החליטו השלטונות הבריטיים להרוס את המגדל, משום שלטענתם הוא פגם במראהו הכללי של השער.

(האנקדוטה חוברה על ידי: עמיר)

(מספר צפיות: 63)

פתח במפה